פסק-דין בתיק ה"פ 5001/06

1.      זו בקשה לביטול פסק בוררות שניתן ביום 14.12.04 על ידי הבורר - הרב משה שיינפלד.

2.      המבקשת הינה חברה קבלנית אשר בשנת 1989 חתמה עם המשיבים, קבוצת רוכשי דירות, על חוזי מכר של מקרקעין שהיו בבעלותה, ועל הסכמים למתן שירותי בנייה לבניית 14 יחידות דיור במקרקעין באשדוד. בשנת 1991 נערך בין הצדדים הסכם נוסף, בו התחייבה המבקשת, כנגד תשלומים נוספים, להשלים עבור המשיבים את בניית הבניין והדירות. בחוזים שנחתמו בין המבקשת למשיבים נכלל סעיף בוררות אשר קבע כי במקרה של סכסוך בין הצדדים בקשר להסכם, יכריע בסכסוך הרב משה חיים שיינפלד מבני ברק.

3.      למשיבים היו טענות שונות כלפי המבקשת בעניין ליקויי בנייה, איחור במסירה, ירידת ערך וטענות נוספות בקשר לדירות שזו בנתה ומסרה להם והצדדים קיימו בעניין זה בוררות בפני הרב משה שיינפלד (להלן - הבורר).

4.      ביום 14.12.04 נתן הבורר את פסק הבוררות (כפי שיובהר בהמשך, המבקשים חולקים על כך שפסק הבוררות ניתן במועד זה). בפסק הבוררות חייב הבורר את המבקשים לשלם למשיבים סכום כולל של 264,317$ הסכום דלעיל נפסק בגין ליקויי בנייה, ירידת ערך הדירות, איחור במסירת הדירות ופיצוי בגין הפרת ההסכמים. בפסק נקבע שיש לרשום את הדירות על שם הרוכשים, או אלה שבאו במקומם, בתוך 90 יום, ואם הדבר לא ייעשה בתוך תקופה זו כל דייר יהיה זכאי לפיצוי בסכום של 1,500 ש"ח לחודש. התביעה בגין עוגמת נפש, דיור חלופי, ופיצוי בגין תכולת הדירות  נדחתה. הפירוט המדויק של הסכומים שנפסקו לכל אחד מהמשיבים מופיע על דף נפרד הנושא את הכותרת "חישוב תשלום לדיירים לי מעון" אשר צורף לפסק הבוררות (להלן - מב/13 או דף החישוב). לדף חישוב זה עוד אחזור בהמשך.

ביום 12.12.2005 כתב הבורר מכתב לב"כ המשיבים, שבו הוא התייחס לבקשתו של האחרון להשלמת פסק הבוררות וכן לטענות שונות שהעלה בא כח המשיבים לגבי הפסק שניתן. במכתב זה דחה הבורר חלק מהטענות שהעלה בא כח המשיבים, אך הוסיף ופסק שכר טרחת עו"ד בשיעור של 10% מהסכום הכולל שנפסק, הוצאות עבור שכר טרחתו של המהנדס ברגמן בסכום של 7,000$, שכר טרחת עו"ד בגין הבוררות הראשונה בסך של 7,000 ש"ח, וכן פסק סך של 7,200 $ בגין הוצאות הבוררות. בנוסף קבע הבורר שהואיל והדירות לא הועברו לשמם של המשיבים עד ליום 15.11.05, האחרונים יהיו זכאים לפיצוי עבור 5 חודשים בסכום של 105,000 ש"ח. כמו כן נקבע בהשלמה זו של פסק הבוררות, שהמשיבים זכאים להוצאות שהוציאו כדי לקדם את רישום הבית בטאבו בסכום של 10,235 ש"ח בהצמדה לדולר.

5.      בבקשתם מעלים המבקשים טענות חמורות ביותר נגד הבורר ונגד המשיבים. לטענתם פסק הבורר והמסמכים שצורפו עליו "אינם אלא תולדה של פבריקציה נפשעת, מעשי ידי המשיבים או מי מהם ו/או מי מטעמם, בנסיבות המעוררות חשש רציני לקנוניה עם הבורר או גורמים אחרים במשרדו של הבורר". לטענתם, דינו של הפסק להתבטל בשל פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, חריגה מסמכות, אי מתן הזדמנות נאותה למבקשים לטעון את טענותיהם ולהביא ראיותיהם, העדר הכרעה בעניינים שנמסרו להכרעתו של הבורר, מרמה, זיוף, משוא פנים, מעילה באימון והפרת חובות הנאמנות החלות על הבורר. בהמשך אתייחס לטענות אלה אחת לאחת. 

6.      המבקשים טוענים שלפני בית המשפט מונחות למעשה שלוש "ורסיות" או שלושה נוסחים של פסק הבוררות, ועל כן כלל לא ניתן לדעת איזה מאותם נוסחים יש לאשר. נוסחים אלה של פסק הבוררות, טוענים המבקשים, מקורם בקשר אסור שנרקם בין הבורר לבין המשיבים. הנוסח האחד של פסק הבוררות, טוענים המבקשים, הוא הנוסח המופיע ב - מב/9, שהוא פסק הבוררות שאותו הציג הבורר עצמו בפתח עדותו במשפט (להלן- מב/9). הגרסה האחרת של פסק הבוררות הוא מב/10, שהוא הפסק שצורף לבקשת האישור, שאותו מבקשים המשיבים לאשר. הגרסה השלישית של הפסק, טוענים המבקשים, היא מב/1, שהוא נוסח פסק הבוררות כפי שהוא מצוי במחשב של הבורר. בין שלושת הגרסאות הנזכרות של פסק הבורר, מוסיפים המבקשים וטוענים, קיימים הבדלים ניכרים. כך, מב/1 כולל עמוד הנושא את הספרה 7 (דהיינו עמ' 7 לפסק הבוררות), אך עמוד זה אינו מופיע באף אחת מהגרסאות האחרות של הפסק (מב/9 ו- מב/10). השוני העיקרי בין הגרסאות השונות של הפסק לו טוענים המבקשים, מתייחס למב/13 (דף התחשיב הנזכר לעיל). חלק זה של הפסק, הם טוענים, לא נכלל ב - מב/9 וגם לא ב - מב/1, אך הוא נכלל במב/10. לטענתם, מב/13 הוכן לאחר שהבורר חתם על פסק הבוררות, והדבר נעשה לבקשתם של המשיבים שניהלו בעניין זה מגעים פסולים עם הבורר מאחורי גבם של המבקשים.

בתמיכה לטענה זו מצביעים המבקשים על כך שבמכתבו של הבורר לצדדים מיום 16.11.04 הוא הודיע להם כי "פסק הבורר בעניינכם מוכן" וביקש להמציא למשרדו את שכרו, כדי שיוכל להעביר לצדדים את העתק הפסק. במהלך חקירתו בבית המשפט העיד הבורר, כי יש להניח שבאותו מועד (16.11.04) הפסק כבר היה חתום. מכאן, טוענים המבקשים, שכל המסמכים הנושאים תאריך מאוחר יותר, ובענייננו מדובר בדף התחשיב - מב/13, שתאריך החתימה עליו הוא 14.12.04, וב - מב/10 שליד חתימתו של הבורר עליו מופיע התאריך 14.12.04, אינם יכולים להיות חלק מפסק הבוררות עליו הודיע הבורר לצדדים במכתבו האמור מיום 16.11.04.

תמיכה נוספת לטענתם מוצאים המבקשים בעדותו של הבורר עצמו, אשר העיד כי מב/13 "בכל מקרה הוא ניתן לאחר שנתתי את הפסק ועל בסיס הפסק" (עמ' 7 לפרוטוקול). אם לא די בכך, מוסיפים המבקשים וטוענים, מסתבר כי מב/13 הוכן על ידי מזכירתו של הבורר ולא על ידי הבורר עצמו. הם מפנים בעניין זה לעדותו של הבורר, אשר העיד, במענה לשאלה האם "את התחשיב לא אתה עצמך ישבת ועשית חישובים?": "לא אני. מי שעשה את התחשיב, זו מנהלת החשבונות במשרדי, הגב' פישמן".

7.      אינני מקבל טענות אלה של המבקשים. ב - מב/9 וב - מב/1 אכן לא מופיע עמוד הנושא את הספרה 7. עם זאת, הגעתי לכלל מסקנה שהעדרו של דף 7 הנ"ל אינו משקף חסר בפסק עצמו, אלא משקף, קרוב לוודאי, השמטה במספור הדפים. זאת, משום שהעיון בפסק מלמד שזה מכיל את כל סעיפי החיובים המפורטים בדף הסיכום שבעמ' 8 של הפסק ולא נראה שבפסק קיים חסר כלשהו אשר פוגע בשלמותו. אשר לעמוד שעליו מופיעה הספרה 7 ב - מב/1, מסתבר, על פני הדברים, שמדובר בטיוטה, אשר בחלק מהעניינים הנזכרים בה היא שונה מהנוסח הסופי של פסק הבורר ועל כן גם לא נכללה בו.

8.      המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסבה על המסמך מב/13 אשר מופיע במב/10, אך אינו מופיע ב - מב/9 או ב - מב/1. אשר לתוכנו של מב/13, יש לציין תחילה שפרט לעניין אחד, אשר נוגע לפיצוי בגין הפגמים שנפלו ברכוש המשותף שאליו אתייחס בהמשך, מסמך זה משקף את חלוקת הסכומים שנקבעו בפסק הבוררות בין בעלי הדירות, ואין בו כדי להוסיף או לגרוע על האמור בכל יתר דפי הפסק. על כן לא ברור מדוע המבקשים מייחסים חשיבות כה גדולה למסמך זה. מעבר לכך, אף שדף החישוב מב/13 לא נכלל במב/9, הבורר העיד באופן מפורש, כי הוא חתום על מסמך זה וכי מדובר במסמך אשר מהווה חלק מפסק הבוררות. הוא גם ציין שהתחשיב המופיע ב - מב/13 נמצא בתיקו. גם בטענה שהתחשיב שבמב/13 לא הוכן על ידי הבורר אלא על ידי מנהלת החשבונות במשרדו, אין כדי לפגוע בפסק הבוררות. זאת, לאור הסברו של הבורר כי הוא חתם על מסמך זה לאחר שבדק אותו (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 5.12.06). גם בעובדה שמב/13 נערך על ידי הבורר לאחר שחתם על פסק הבוררות אין כדי לפסול מסמך זה, שכן גם אם אניח שהבורר חתם על הפסק ביום 16.11.04, באותו מועד פסק הבוררות טרם שומע וטרם נמסר לצדדים, ועל כן אין לראות במועד זה (16.11.04) כמועד מתן הפסק, שלאחריו הבורר מנוע מלהוסיף או לגרוע מהפסק.

מסיבה זו אינני מקבל גם את הטענה שכל מה שנחתם על ידי הבורר ונושא תאריך מאוחר ליום 16.11.04 אינו מהווה חלק מפסק הבורר. יתר על כן, קיימת אפשרות סבירה, שגם אם הפסק נחתם על ידי הבורר בסמוך למכתבו מיום 16.1.04, התאריך שליד החתימה הוסף על ידי הבורר בשלב מאוחר יותר, בסמוך להמצאת הפסק לצדדים.

9.      בכל מקרה, אני מאמין לבורר שהפסק ניתן על ידו בלא שלמשיבים או למר וירניק נפתלי (משיב 1) היה חלק כלשהו בהכנת הפסק, כולל מב/13. ההאשמות החמורות שמצאו המבקשים להעלות נגד הבורר, לפיהן מדובר בלא פחות מ"פבריקציה נפשעת" שהיא תוצאה של מזימה שנרקמה בין הבורר לבין המשיבים, אין בהן ממש והן נסמכות על השערות שלא הוכחו.

10.  תמיכה נוספת בתזה של ה"פבריקציה נפשעת", לשיטתם של המבקשים, נסמכת על כך שבתיק הבורר לא נמצאה חוות הדעת של המהנדס כץ שמונה על ידי הבורר כמומחה ושעל חוות דעתו נסמך פסק הבוררות. לטענת המבקשים, חוות הדעת האמורה הועלמה על ידי הבורר, מעשה שנועד למנוע את האפשרות לאמת את רכיבי הנזקים שנקבעו בפסק הבוררות על ידי ראייה חיצונית כלשהי, וכתוצאה מכך להוליך שולל את בית המשפט בהגשת תחשיב פיקטיבי וכוזב. גם בטענה מרחיקת לכת אין ממש והיא משקפת את הקלות הבלתי נסבלת שבה מוכנים המבקשים להעלות ההאשמות כה חמורות וחסרות בסיס נגד הבורר ונגד המשיבים. בהקשר זה יש לציין, שקנוניה מעין זו לה טוענים המבקשים, המבוססת על העלמת חוות הדעת של המהנדס כדי לאשר פיצוי פיקטיבי של נזקים שלא היו ולא נבראו, מחייבת שיתוף פעולה של המהנדס כץ (שאלמלא כן המבקשים היו יכולים, בעזרתו של מהנדס זה, להוכיח שפסיקת הבורר אינה מבוססת על חוות דעתו). אולם המבקשים לא טרחו לזמן את המהנדס כץ למתן עדות, מחדל שכשלעצמו מחייב לדחות את הטענה. יתר על כן, היה זה לא אחר מאשר ב"כ המבקשים אשר טען בסיכומיו בפני הבורר כי "אין ספק כי חוות דעתו של המהנדס כץ היא אמינה הרבה יותר, ואובייקטיבית הרבה יותר" מחוות הדעת שהציגו המשיבים. לפיכך מסתבר שחוות הדעת של המהנדס כץ הייתה בפני ב"כ המבקשים ולא ברור מדוע המבקשים עצמם לא הציגו חוות דעת זו בפני בית המשפט כדי להוכיח את הטענה שפסק הבוררות נסמך על תחשיב פיקטיבי שאין לו כל קשר לחוות דעת זו.

11.  טענה נוספת שמעלים המבקשים היא שהבורר חרג בפסק שנתן מתביעתם של המשיבים. זאת, משום שהבורר פסק לטובת המשיבים פיצויים בגין הפרת ההתחייבות לרישום הזכויות על שמם, פיצויים שכלל לא נדרשו בתביעה.

12.  טענה זו מקובלת עלי. העיון בכתב התביעה שהוגש בפני הבורר מעלה שכל שדרשו המשיבים מהבורר בעניין רישום (או אי הרישום) הזכויות היה מתן צו שיורה על ביצוע הרישום (סעיף 88 לכתב התביעה), אך הם לא תבעו בקשר לכך פיצויים. עניין זה עלה לראשונה רק בסיכומיהם של המשיבים בפני הבורר בהם נדרש פיצוי בסכום של 15,000 דולר לכל משפחה כפיצוי על הפרת ההתחייבות לביצוע הרישום. המשיבים אף ביקשו במסגרת סיכומיהם לתקן את כתב תביעתם באופן שייווסף לתביעה הפיצוי האמור של 15,000 דולר. בנוסף דרשו המשיבים פיצוי בסכום של 100 ש"ח ביום לכל רוכש "מיום מתן הצו ואילך על מנת לדרבן ולסייע לכונס בביצוע עבודתו, אם נתבע 2 יפעל לסיכול הרישום" (סעיפים 103 ו- 111 לסיכומי המשיבים בפני הבורר). המבקשים התנגדו בסיכומיהם בפני הבורר לדרישות אלה ואף ציינו כי הן חורגות מכתב התביעה. חרף האמור, הבורר קיבל דרישות אלה בחלקן וחייב את המבקשים בפיצויים בסכום של 1,500 ש"ח לכל חודש בגין כל יחידת דיור שלא נרשמה אם בתוך 90 יום ממועד פסק הבוררות הרישום לא יבוצע.

13.  ככלל, פסיקת פיצוי החורג מכתב התביעה שהוגש בפני הבורר עולה כדי חריגה מסמכותו של הבורר (ראה: ע"א 5248/94 מ.י. נ' קיבוץ עין גב, פ"ד נ(1) 284; ס' אוטולנגי,  בוררות - דין ונוהל, מהד' רביעית, כרך ב' עמ' 1014-1018; להלן - אוטולנגי). במקרה שלפנינו ספק בעיני אם הבורר התייחס לפסיקה זו כאל פסיקת פיצויים, ונראה שהוא ראה בחיוב זה, כאמצעי לדרבן את המבקשים לבצע את פסק הבוררות ולרשום את הדירות על שם הרוכשים. מכל מקום, בין שאתייחס לחיוב זה כאל פיצוי ובין שאתייחס אליו כאל סנקציה שנועדה לדרבן את המבקשים לבצע את הרישום, משחיוב זה לא נדרש על ידי המשיבים בכתב תביעתם, אני סבור שהבורר לא היה רשאי להטילו על המבקשים בפסק הבוררות, ומשעשה כן,  הוא חרג מסמכותו. בנסיבות אלה אין מנוס מלבטל חיוב זה. 

14.  טענה נוספת על יסודה מתבקש ביטול פסק הבוררות, מתייחסת לחיוב שהוטל על המבקשים בגין הפגמים שנפלו ברכוש המשותף. לטענתם, בעוד שבפסק הבוררות נקבע שהחיוב יעמוד על סכום של 223,355 ש"ח "נכון להיום", דהיינו ליום 14.12.04, ב - מב/13 הועמד החיוב  בגין נזק זה על 109,984 דולר. מסתבר, טוענים המבקשים, שסכום זה התקבל על ידי הצמדת הסכום של 223,355 ש"ח לשוויו הדולרי לשנת 1991, מה שאינו תואם את קביעת הבורר עצמה. לא זו אף זו, טוענים המבקשים, בעוד שהערבות הבנקאית שחולטה על ידי המשיבים בסכום של 59,000 דולר, קוזזה מסכום החוב לפי ערכה הדולרי במועד פסק הדין, החיוב בגין הפגמים ברכוש המשותף חושב לפי ערכם הדולרי ההיסטורי (1991) והוצמדו על בסיס זה, מה שמשקף גישה של איפה ואיפה שבה נקט הבורר כלפי הצדדים.

15.  בעניין זה אני סבור שפסק הבורות דורש הבהרה. זאת, משום שמהפסק לא ברור כיצד הגיע הבורר לסכום של 109,984$ ועוד פחות ברור כיצד פסיקת סכום זה עולה בקנה אחד עם קביעת הבורר שבפרק הסיכום בעמ' 8 של הפסק, לפיה עבודות התיקון של הרכוש המשותף "מוערכות בסך של 223,355 ש"ח נכון להיום".